אמנון וייל

חיים היקר שחסר לכולם ולי! את חיים הכרתי, לפני שנים רבות, אצל חבר משותף, דוד בר חי ז"ל מקיבוץ בית אורן. נוצר בינינו "קליק" שעד לרגע זה, אין לי הסבר כלפיו. היו לנו, המון תחומי עניין משותפים: מחשבים, צילום, שעונים, טכנולוגיות חדישות, פוליטיקה ועוד... חיים אהב להסתובב בשוק הפשפשים. הוא חיפש שם מציאות שונות, שחלקן היה מביא אלי, כדי להשתתף בשמחת הגילוי וגם לתיקון. הייתה לו אהבה מיוחדת לשעונים שונים, בעיקר לשעונים ימיים. כאשר סיפרתי לו על פרימוס צבאי רוסי, שנתקלתי בו במבצע קדש, והצלחתי גם לתפעל אותו, הוא הסתקרן מיידית.
באחד הימים הוא הגיע אלי עם פרימוס כזה חדש לחלוטין. הוא הצטער שהוא לא מצא עוד אחד עבורי. כשחיים התעקש על נושא מסוים, הוא פשוט ננעל!! להזיז אותו מהנושא, הייתה משימה בלתי אפשרית. גם שהוא כעס על משהו... זה הייה נורא. הייתה לחיים תכונה לבלוע את "המרק כשעודו רותח". היו לנו המון שיחות נפש. הוא היה חבר קרוב ואמין ביותר! שוחחנו בינינו לפעמים בגרמנית, שחיים שלט בה. כמו כן הוא שלט בערבית ובצרפתית. הוא היה סקרן אינטלקטואלי ‚מיוחד ורגיש. מאוד העריך ואהב את רעייתו ג'ני שתיבדל לחיים. אני זוכר היטב את דאגתו כשחלתה, ואת שמחתו על החלמתה. איני אדם דתי. כאשר חיים חלה במחלה הארורה, נשאתי תפילה שהתפצלה לשניים. תפילה שיבריא ותפילה שחלילה לא יסבול. גם בתקופת הטיפולים הקשים, חיים הגיע לבקר אותי. איני יכול לסבול את המחשבה שחיים לא איתנו. אני נושא אותו בליבי לעד. עבורי חיים קיים. יהי זכרו ברוך.

אמנון וייל
 
יָגֹרְתִּי פֶּן יֵלֵךְ גַם הוּא מֵאִתָּנוּ  בְּלֹא בִּרְכַּת הַפְּרִידָה...  כֹּה נוּגוֹת הָעֵינַיִם:  בְּזָוִיוֹת הַפֶּה מְרִירוּת נִצְפָּנָה;  בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תִּינוֹקוֹת יִסְתַּכֵּל רְצִינִי,  יִגְעַשׁ וּלְפֶתַע יִדֹּם, כְּאוֹמֵר: הַכֹּל אֶחָד... וְעֶרֶב יִהְיֶה וּבִמְסִבַּת חֲבֵרִים מְקוֹמוֹ יִפָּקֵד. וְנָשְׁכָה הַבִּטְחָה כְּפֶתֶן. וְחִיוְּרִים נִתְרוֹמֵם כֻּלָּנוּ, וְחָרַדְנוּ לְחַדְרוֹ וְהוּא אֵינֶנּוּ, וְעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן אַחֲרוֹן מִכְתָּבוֹ יַלְבִּין...
רחל המשוררת
haim-horowitz
French (Fr)Hebrew (Israel)