רונית שרוני אברהם

מתוך דברים לזכרו של חיים ביום השנה למותו מאי 2009
לפני שנה באנו להיפרד ממך, לאמר בשבחך, ולספר לך כמה אנו אוהבים אותך. הכאב היה גדול מנשוא והמילים סירבו להתחבר, קראנו מילים של הספד ושירים לזכרך, אבל לא יכולנו לדבר עליך.
אני מבקשת לספר ולו מעט על חיים האדם המיוחד שהכרתי, אני ושכל משפחתי אהבה. חיים אשר היה קרוב לנו כאח, ויקר מכל האנשים שהכרנו.
חיים היקר, היית אציל אמיתי, אציל ויפה נפש, ואל תכעס עלי, כי אני מתכוונת באמת. אני יודעת שתמיד לעגת לאלו שכונו יפה נפש, כי השמאל
ניכס לעצמו את אהבת האדם. ואלו אתה תיעבת את הצביעות ואת ההתייפייפות. התחברת לכולם משועי ארץ ועד לאחרון הפועלים. יהודי נוצרי, דרוזי או מוסלמי – עם כולם מצאת שפה משותפת, וחשוב מכך ידעת להקשיב, וללמוד וללמד את מוסר ההשכל, את הפתגם, ואת חוכמת החיים.
היית אוטודידקט, ולמדת לבד את כל אשר עניין אותך, והרשמת את כולם בידע הרב תחומי שלך. נאור וקשוב למדת כל חייך, תמיד הקשבת בשקט ואח"כ בסבלנות הצעת עצה ומוצא.
משפחתי ואני אהבנו אותך כמו דוד אהוב - חכם, יפה תואר ומרשים. בימים של גזענות חשוכה (שהיום מרימה שוב את ראשה המכוער), הייתם רעייתך ואתה קרן אור – שחיזקה ועודדה את בני משפחתי שעשו הכל לרכוש השכלה וחיים טובים יותר. ראינו בכם משפחה חמה וקרובה, ובמשך השנים בהם בגרנו ופרשנו כנפיים, הייתם לנו מקור תמיכה, ויד מכוונת בלימודים, בעבודה ובכל.

כשאיבדנו את רותי, היית אתנו כדי לחבק, ולחזק. הצעת כתף, ואני מיררתי בבכי, לא ידעתי שבתום שנה, אזיל דמעות גם עליך. לא זכינו להיפרד מרותי, או שמא זכינו, כי נפרדה מאיתנו בחטף.
כשליוונו אותך, והיה ברור כי מהמחלה הארורה אין מרפא, התארכו השבועות הקצרים וחשנו מקרוב את כאב הפרידה.
יש בי אמונה, אך לא הבנתי עדיין מדוע הלכת מאיתנו בדרך זו. אני יודעת כי איבדנו אחד מל"ו צדיקים, כולי תיקווה שאחר יבוא במקומך, כדי שאלוהים לא יחריב את העולם. אך אני מאמינה, אני מאמינה כי, בכל פעם שנזדקק
לעצתך, לעידוד או סתם למילה טובה, נקשיב לרגע ונשמע את קולך, בטוח, החלטי, שיודע בכל עת מה נכון.

הייתה זו זכות גדולה, להכיר אותך, ועל כך אני מודה.

באהבה רבה,
רונית שרוני אברהם
 
יָגֹרְתִּי פֶּן יֵלֵךְ גַם הוּא מֵאִתָּנוּ  בְּלֹא בִּרְכַּת הַפְּרִידָה...  כֹּה נוּגוֹת הָעֵינַיִם:  בְּזָוִיוֹת הַפֶּה מְרִירוּת נִצְפָּנָה;  בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תִּינוֹקוֹת יִסְתַּכֵּל רְצִינִי,  יִגְעַשׁ וּלְפֶתַע יִדֹּם, כְּאוֹמֵר: הַכֹּל אֶחָד... וְעֶרֶב יִהְיֶה וּבִמְסִבַּת חֲבֵרִים מְקוֹמוֹ יִפָּקֵד. וְנָשְׁכָה הַבִּטְחָה כְּפֶתֶן. וְחִיוְּרִים נִתְרוֹמֵם כֻּלָּנוּ, וְחָרַדְנוּ לְחַדְרוֹ וְהוּא אֵינֶנּוּ, וְעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן אַחֲרוֹן מִכְתָּבוֹ יַלְבִּין...
רחל המשוררת
haim-horowitz
French (Fr)Hebrew (Israel)